עיריית באר שבע ואח' נ' מנרב תשתיות (1993) בע"מ

פסק דין

האם נתונה לבורר, שמונה בהסכמת הצדדים בשנת 2005, הסמכות לדון במחלוקת חדשה שנתגלעה בין הצדדים בשנת 2010. האם קיבל הבורר סמכות נמשכת לדון בכל המחלוקות שבין הצדדים, גם אלה שיתגלעו בעתיד, זו השאלה העומדת לדיון במסגרת בקשת המבקשות, עיריית באר שבע ותאגיד המים והביוב לבאר שבע, מי שבע בע"מ (להלן: "העירייה" ו "מי שבע" בהתאמה), למתן סעד הצהרתי בדבר חוסר סמכותו של הבורר לדון בסכסוך שנתגלע בין הצדדים, בשנת 2010, בטענה כי לא ניתנה לו הסמכות לכך.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

בשנת 1999 נחתם בין העירייה לבין מנרב תשתיות (1993) בע"מ (להלן: "מנרב"), הסכם להקמה, הפעלה וטיפול בשני מכונים לטיהור שפכים בצד המזרחי והמערבי של העיר באר שבע, לרבות תפעולם ותחזוקתם למשך תקופה כוללת של 25 שנה (להלן: כל מכון יכונה "מט"ש" ושני המכונים יחד יכונו "מט"שים"). הסכם זה נחתם בין הצדדים לאחר שמנרב הוכרזה על ידי בית המשפט כזוכה במכרז שפרסמה העירייה בשנת 1997. ( להלן בהתאמה: "ההסכם" ו"המכרז").

אין מחלוקת כי המכרז ובעקבותיו גם ההסכם התבססו על שיטת ה-B.O.T

Built, Operate, Transfer)) לפיה, הזוכה במכרז, הינו יזם אשר מממן, מתכנן, מקים, מפעיל ומתחזק את המתקנים לתקופה קבועה ובסיומה מעביר הוא את המתקנים לרשות המזמין, קרי העירייה. לאור זאת, התחייבה מנרב לספק לעירייה מוצר מוגמר בדמות מט"שים שיוקמו על ידה ובמימונה, לתפעלם ולתחזקם וזאת בתמורה לסך של 0.888 ₪ לכל מטר מעוקב של שפכים שיטופלו על ידה. כמו כן, להבטחת מילוי התחייבויותיה כמפורט לעיל, המציאה מנרב לעירייה ערבויות.

אין חולק, כי בהסכם נקבע כי אי עמידה בתנאי סעיף 40 להסכם, העוסק באיכות הקולחים והבוצה, מהווה הפרה יסודית של ההסכם, המזכה את העירייה בפיצויים מוסכמים אותם זכאית העירייה לנכות מהתמורה החודשית הניתנת למנרב ו/או מהערבויות שניתנו לעירייה ו/או לגבותו בכל דרך חוקית אחרת.

בסעיף 78 להסכם שכותרתו "יישוב סכסוכים- בוררות" נקבע כדלקמן:

"78.1. נתגלו חילוקי דעות כלשהם, בין העירייה לבין הקבלן, בכל הקשור לחוזה זה פרושו, או ביצועו, יועברו חילוקי הדעות להכרעתו של המנהל, או מי שהמנהל הסמיכן לכך"

78.4. לא השלימו העירייה או הקבלן עם החלטתו של המנהל, יהיו רשאים, ועל פי דרישת אחד הצדדים חייבים, להעביר את חילוקי הדעות להכרעתו של בורר דן יחיד, אשר הכרעתו תהייה סופית ומחייבת את הצדדים.

78.5. הבורר ימונה על ידי הצדדים בהסכמה, ובהעדר הסכמה, על ידי מי שיכהן באותה עת כראש המינהל לתשתיות ביוב ובהעדרו, על ידי מנכ"ל המשרד לתשתיות לאומיות".

אין חולק, כי בתחילת שנת 2001 החליטה העירייה, בהסכמתה של מנרב ותוך שיתוף פעולה עמה, לבטל את הקמתו של המכון המזרחי בעיר. כתוצאה מכך, מנרב הקימה ומתפעלת כיום רק את המט"ש המערבי של העיר באר שבע.

על רקע ביטול המט"ש המזרחי ובשל השלכותיו של מהלך זה, התגלעו בין הצדדים מחלוקות בהיבטים הנדסיים-תפעוליים, כלכליים-כספיים ועוד. בנוסף, התעוררו בין הצדדים מחלוקות נוספות לעניין איכות הציוד ועמידתה של מנרב במספר תנאים במכרז.

לאור מחלוקות אלו ולאחר שהצדדים לא מיצו את פתרון מחלוקות אלו עם המנהל דאז, מר אלי רונן, הסמיכו הצדדים, בשנת 2005, את כבוד השופט (בדימוס) ישי לויט כבורר (להלן: "הבורר") וכרתו לשם כך הסכם בוררות. בנוסף, חתמו הצדדים, לבקשת הבורר, על מסמך "תנאים מוסכמים לניהול בוררות" (להלן: "מסמך תנאי הבוררות") ומסמך נוסף המעגן נהלים לקיום הבוררות ( להלן: "מסמך נהלי הבוררות"). אין חולק כי בסעיף 4 למסמך נהלי הבוררות נקבע כי: "הבורר יהיה מוסמך לתת כל סעדי ביניים, כחוק".

במבוא להסכם הבוררות נקבע, בין היתר, כי:

" הואיל ובין הצדדים נחתם הסכם להקמת והפעלת שני מכונים לטיהור שפכים בשיטת B.O.T בבאר שבע (להלן: "ההסכם")

והואיל ובין הצדדים התעורר (צ"ל "התעוררו" – הערה שלי ר.ב.) חילוקי דעות שונים אותם ברצונם ליישב במסגרת של הליכי בוררות, הכל כמפורט בהסכם זה להלן ".

בסעיף 2 להסכם הבוררות נקבע כדלקמן :

" מוסכם להעביר בזאת להכרעתו של השופט (בדימוס) ישי לויט ...אשר ישמש כבורר דן יחיד, את כל חילוקי הדעות בין הצדדים בנוגע להסכם". (ההדגשה שלי ר.ב.)

כן נקבע בסעיף 7 להסכם הבוררות, כי: